תבונה, ניסיון, תמיכה, נתינה, התבוננות פנימה, הבחנה בין עיקר לטפל – אלה הם חלק מהתכונות והיתרונות של הזיקנה. הפרספקטיבה ארוכת השנים של הזיקנה מאפשרת השתחררות מעבותות האגו ומהמרדף אחר הישגים חומריים והבנה עמוקה של מה שחשוב באמת לחיים משמעותיים. “הצעיר הוא בעל עיניים טובות יותר, אך הזקן מיטיב לראות ממנו” (הנרייטה סולד). לעת זיקנה אנו מבינים את ה”שיעורים” שאנו לומדים במהלך חיינו ולעיתים אף עושים “חישוב מסלול מחדש” – אדם אף פעם אינו מבוגר מדי בכדי להציב לעצמו יעד חדש או לחלום חלום חדש.
בחברה אשר מקדשת את הנעורים והיופי הפיזי, בוחרת התערוכה להעביר לקדמת הבמה את הזיקנה ולהדגיש את החיוב שבה ואת העובדה כי הזיקנה הינה עוד שלב בחיי האדם והינה מגוונת באותה מידה שבני האדם מגוונים כבכל שלב אחר, מוקדם יותר, של חייהם. הזקן הוא קודם כל אינדיבידואל.
בתערוכה נוטלים חלק 21 אמנים המתייחסים לחיוב ולחוזקות של הזיקנה באמצעות ציור, צילום, עבודת קווילט ופיסול:
איסטרין תמר, בכר חן, גרוס בני, דינר אלי, זייגר איגור, זיידנר אליזבטה, טסלר רעות, יוסף אדר, ינקלביץ’ מנוחה, ישר שולמית, לוי צביה, לניאדו אילנה, מרוז חדוה, עזריה הדר, פישר לילי, פרל גיא, צדרבוים נורית, שומוביץ’ סוזי, שיזף נועה, שילה ענת, שריג פנינה.
חניתה אליצור, אוצרת התערוכה
