משפחה (או היעדרה), הציר המרכזי שסביבו נעים חיי מרביתנו רוב הזמן, היא מקור החיים וגם מקור הכאב העמוק ביותר. המשפחה היא שקובעת איזה אדם נגדל להיות ואת עתידם של אלה שיהיו תלויים בנו. ועם זאת, הציר המרכזי של חיינו הוא דווקא הציר שאין לנו בו אפשרויות בחירה כמעט כלל.
אנחנו חיים בעידן שבו הגדרות המשפחה הגרעינית והמורחבת עוברות שינויים והמודל המשפחתי עובר טרנספורמציה הלכה למעשה, אך עם זאת, רב הדמיון במהות המשפחתית על פני השוני. כמאמר הסופר לב טולסטוי בספרו “אנה קרנינה”: “כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. כל משפחה אומללה, אומללה בדרכה שלה.”
ההיסטוריה של עולם האמנות הבינלאומי והישראלי שזורה בהתייחסויות אמנותיות למושג המשפחה, זו הקדושה, זו התנ”כית, זו המיתולוגית וזו מן ה”עולם האמיתי”. אם כאלגוריה ואם כפשוטה התייחסה האמנות למצבי “צבירה” שונים של המשפחה ולמערכות ערכים ואיסורים הכרוכים בה.
תערוכה זו עוסקת במכלול הקרוי משפחה ומערכות היחסים והקשרים בתוכה, כפי שהוא מתבטא בעבודותיהם של אמנים מגוונים סגנונית (מהריאליסטי ועד המושגי), בדיסציפלינות העבודה שלהם (ציור, פיסול, צילום ומייצבים פיסוליים) ובתכנים שהם מעלים בעבודותיהם (מהמקום הרך והאוהב ועד המקום הפגיע והכואב).
חניתה אליצור, אוצרת
