בָּאתִי עָדֶיךָ. מוּל פִּסְלָךְ אֶקֹדָּה.
פִּסְלְךָ – סֵמֶל הַמָּאוֹר בַּחַיִּים;
אֶקֹּד, אֶכְרָעָה לַטּוֹב וְלַנַּעֲלֶה,
לַאֲשֶׁר הוּא נִשָּׂא בִּמְלֹא כָּל הָעוֹלָם,
לַאֲשֶׁר הוּא נֶהְדָּר בִּמְלֹא כָּל הַבְּרִיאָה,
לַאֲשֶׁר יֵשׁ מְרוֹמָם בְּסוֹד-סוֹדוֹת הַיְצִירָה.
(מתוך: “לנוכח פסל אפולו”, שאול טשרניחובסקי)
אקפראסיס הוא תיאור של יצירת אמנות חזותית באמצעות כלי אמנותי אחר. פרוזה, שירה, סרט, יצירה מוזיקלית, או ציור יכולים להאיר את המתרחש ביצירה החזותית המקורית בהתייחסות למהות היצירה וצורתה. ציור עשוי לתאר פסל, שיר יכול לתאר תמונה וכן הלאה. באקפראסיס רוח היצירה היא החשובה. האקפראסיס מעשיר את היצירה המקורית ומפיח בה חיים חדשים דרך התיאור.
בתערוכת היחיד שלה עושה האמנית מלי לסקר שימוש בכלי האקפראסיס באופן מושלם, כך שיצירותיה מקבלות נדבך פרשני נוסף, מתוחכם ומעצים. ציורי הפסלים של מלי רכים ואנושיים. יותר מכך, נראה כי הפסלים “רוצים” להשיל מעליהם את ״עור הפסל״ ולהפוך לבני אדם, בעוד האנשים שסובבים אותם רוצים לקפוא בזמן ולהפוך לסוג של פסלים חסרי גיל.
מלי מציירת בדרך כלל בסגנון שניתן להגדירו כריאליסטי “עם נגיעות” סוריאליסטיות. היא שואבת השראה מעולמות האמנות הקלאסית, תוך נקיטת עמדה אישית ולעיתים אף ביקורתית על תהליכים ומצבים עכשוויים. התערוכה “אקפראסיס” משלבת מסע בתולדות האמנות ומסע לתוך הנפש פנימה.
חניתה אליצור, אוצרת
עיתונות:
Arttoday
