בציור ובפיסול הקלאסי נעשה שימוש רב באטריבוטים. האמנים הכירו את ה״צופן״ ועשו בו שימוש מושכל. אטריבוט (מלשון attribute) הוא אובייקט (דומם, חי או צומח) ממשי או סימבולי המקושר לדמות מסוימת או לרעיון מסוים באמנות.
האטריבוט נקבע על פי תכונות, אופי, תפקיד או אירועים בחיי הדמות. קדושים בנצרות זוהו בדרך כלל על ידי חפץ כלשהו הקשור לתפקידם, לאירוע מסוים בחייהם או לאופן מותם – כך למשל, פטרוס הקדוש נושא תמיד בידו מפתחות לשערי שמיים; סיפורי הברית החדשה זכו אף הם לייצוג אמנותי עתיר אטריבוטים. לדוגמא: בציורי הבשורה מוגש השושן הצחור למריה כסמל לבשורה כי היא עומדת ללדת את ישו, בנו של האל וכן הלאה. גם גיבורי המיתולוגיות השונות מאופיינים באטריבוטים ספציפיים – הרקולס מחזיק בידו כמעט תמיד אלה; ארטמיס, אלת הצייד והירח, מופיעה עם אשפת חיצים וקשת, מלווה בכלב צייד וחצי סהר על ראשה ועוד ועוד.
אטריבוטים יכולים לייצג גם רעיון או נושא כללי או תכונה אנושית אוניברסלית. כך, בציורים שונים גולגולות יהוו תזכורת למוות, לזמן הקצוב שלנו בעולם. באופן דומה פרי רקוב, צמח קמל, מיתר שפקע אף הם תזכורות למוות ולהזדקנות. שעון חול הינו סימן מובהק לזמן החולף וכן הלאה וכן הלאה.
באמנות העכשווית נעשה שימוש מועט באטריבוטים הקלאסיים ההיסטוריים. עם זאת, ישנו שימוש ב”אטריבוטים חדשים״ מן המציאות העכשווית ומן העולם הטכנולוגי – שימוש באובייקטים מייצגים, סימלי סטטוס ואביזרים ואייקונים טכנולוגיים ברוח התקופה.
מגפת הקורונה שנכנסה לחיי כל מדינות העולם, הספיקה אף היא להכניס לחיינו סידרת “אטריבוטים חדשים” משלה – אביזרי ״חובה״ ומושגים הקשורים במגפה המשותפים לכלל האנושות ומסמלים לכולם את אותו הדבר בדיוק.
בתערוכה נוטלים חלק 22 אמנים המתייחסים לאספקטים שונים של הנושא: אטריבוטים קלאסיים בשימוש עכשווי, אטריבוטים לאומיים (ישראלים ואחרים), אטריבוטים עכשוויים, טכנולוגיים ואחרים וכמובן, אטריבוטים “קורוניים” ברוח התקופה.
האמנים הנוטלים חלק בתערוכה: גד אולמן, שי אלכסנדרוני, פנינה אפיק, סרגיי בונקוב, ג’ניפר בלוך, מריה גיבנר, שמוליק גרוברמן, אלי דינר, מלי דרויש, ענבר חוצן, סיגל יער, מלי לסקר, יונה מוסט, יאנה סטופ, איילת עמית, אפרת פלג, גלי קאהן ירושלמי, TAG#, שרית רוטמן, מירב שטרק, אורנית שיראזי ודפנה שרתיאל.
