לעוף כמו ציפור
אויר ואור – מתנה לציפור
אגם ועץ – תחנה לציפור
ושום דבר לא ימנע מציפור
לעוף לדרור
)לעוף כמו ציפור, אהוד מנור(
תערוכת היחיד “מעברים” של האמנית ליאורה שחם הינה השתקפות מזוקקת של אישיותה והאירועים המלווים את חייה בשנים האחרונות. ליאורה חוותה מעברים ושינויים מסוגים שונים כתוצאה משינוי מצבה האישי, ומעברי דירות – הרבה מזוודות, ארגזים
ואריזות. בכל הסיטואציה המורכבת הזו, תיעוד החוויה בציור שימש לליאורה אמצעי פורקן רגשי יציב. מרבית עבודותיה של ליאורה בתערוכה זו, כוללות שכבות צבע שמן על נייר שעליהן מתבצעת חריטה החושפת את השכבות התחתונות. עבודות המשקפות מטאפורית את מצבה הפנימי של האמנית.
העבודות בתערוכה עוסקות בשלושה סוגי אובייקטים מרכזיים המשקפים את התהליכים שעברה ליאורה: דירות, מזוודות וציפורים. בעוד שציורי הדירות והמזוודות משקפים את המציאות כפי שנחוותה, הרי שהציפורים מייצגות באופן סימבולי את פרק ה”נדודים”
בחייה של ליאורה. הציפור עפה ונודדת ממקום למקום, היא רכה ופגיעה, אך עם זאת חזקה ובעלת סיבולת למרחקים ארוכים, היא חופשיה ועצמאית, אך זקוקה ללהקה כדי לנדוד ולשרוד.
בשל תכונותיהן המגוונות שימשו ציפורים כמקור השראה והתייחסות לאמנים רביםבתולדות האמנות הבינלאומית והישראלית. הציפורים שימשו כאובייקט ציורי ופיסולי
העומד בפני עצמו וכאטריבוט המייצג תכונות ומצבים שונים. ליאורה נשענת בעבודותהציפורים שלה על מסורת אמנותית ארוכת שנים. העבודות של ליאורה סוערות ומלאות הבעה.
הציפורים אינן מושלמות ולא ברור מאיזה זן הן בדיוק. הן במעוף, הן לא נחות, הןלא שקטות. כמו האמנית, הן מחפשות להגיע אל המנוחה ואל הנחלה. אל הבית, אל
הדירה, לפרוק את המזוודות והארגזים ולומר סוף סוף: “הגעתי הביתה”.
חניתה אליצור, אוצרת
תפריט
