“היופי אינו מצוי בדבר עצמו, אלא בדגמי הצללים, באור ובחשיכה, שנוצרים בין דבר לדבר”. (ג’ונאיצ’ירו טניזקי, “בשבח הצללים”)
באמנות חזותית נעשה שימוש רב בצל, צללים וצלליות כאמצעי ביטוי טכני וריגשי; קיארו-סקורו בציור הקלאסי, טכניקות גרפיות אשר עושות שימוש ביחסי אור וצל במקום צבע, צילומים (במיוחד צילומי שחור- לבן), מגזרות נייר, צלליות, יצירות תלת ממד ועבודות וידאו ואנימציה – כולם עושים שימוש בצל ובמאפייניו.
צל הוא הוכחה לקיום, אבל אנו קיימים גם בלעדיו. הוא נטול זהות, פרטים או קווי מתאר קבועים ומשתנה כל הזמן, אבל הוא יכול לסמן שעה מדוייקת.
בלי מקור אור הוא לא קיים, אבל הוא יכול לתת מחסה ולצנן מפני אותו מקור אור ממש.
לעיתים הצל או הצלליות מתעתעים ומשפיעים על תפיסת המציאות כמו ב”משל המערה” של אפלטון, לעיתים הם משקפים פחדים והתמודדויות רגשיות ולעיתים הם משעשעים כמו במשחקי צלליות של ילדים; הצללים הם חלק בלתי נפרד מהקיום.
בתערוכה נוטלים חלק 29 אמנים אשר מתייחסים לנושא בדרכים שונות הן מבחינה טכנית והן מבחינת זווית ההתייחסות לנושא.
האמנים המשתתפים: רות אורנבך, שי אלכסנדרוני, רוני אלמגור, ענבל אסא, ויויאן בירקנפלד, גלית בכר, טלי בן-דור, יעל בן ציון, יעל ברלב, רוז בר-נור, מיכל ברנע, אפרת גולדברג, עדי הופמן, משה וולך, אתי וידר ורצר, לאה טופר, סיגל יער, זיוה כספי, רותי לוז, מלי לסקר, איה סריג, טלילה צור עברון, מרינה קוטלר, חגית קזיניץ, רובן קרפטיאן, סוזי שומוביץ׳, מירי שטראוס טללים, הני שקולניק, פנינה שריג.
חניתה אליצור, אוצרת
״קיארו-סקורו״ עבודת וידאו של שי אלכסנדרוני
